04 באוגוסט 2026 · מאת ליאת מיה לומברוזו
כמעט לכל אדם שהגיע לגיל שישים יש ספר בפנים. הבעיה כמעט אף פעם אינה חוסר בחומר — היא חוסר במבנה, ובאמונה שמותר להתחיל.
השלב הראשון הוא להחליט מה הספר. זיכרונות? ידע מקצועי? סיפור משפחתי? התשובה קובעת את כל השאר, ולכן שווה להתעכב עליה שבוע שלם.
השלב השני הוא שלד. עשרה עד חמישה־עשר פרקים, כל אחד במשפט אחד. זה הכול. שלד טוב הופך משימה בלתי אפשרית לרשימה של משימות קטנות.
השלב השלישי הוא איסוף. תמונות, מכתבים, מסמכים, שמות. אל תכתבו עדיין — רק תאספו לתיקייה אחת.
רק בשלב הרביעי מתחילים לכתוב, ותמיד מפרק שאתם הכי רוצים לכתוב — לא מהראשון. הפרק הראשון הוא הקשה ביותר וכמעט תמיד נכתב מחדש בסוף.
השלב החמישי הוא שגרה: אותה שעה, אותם ימים, כל שבוע. שלוש שעות שבועיות קבועות מנצחות יום שלם אחת לחודש.
השישי הוא משוב. אדם אחד שקורא ואומר לכם מה לא ברור שווה יותר מעשרה שאומרים שזה נחמד.
והשביעי הוא להחליט מה עושים עם זה — הוצאה לאור, הוצאה עצמית, או עשרה עותקים מודפסים למשפחה. גם האפשרות האחרונה היא ספר.




